תהלים, פרק פ״ד, פסוק י״א

יצא לכם פעם להיות במקום כל כך אהוב ומיוחד, שהרגשתם שאתם לא רוצים לעזוב אותו לעולם? משורר התהילים מרגיש געגוע עמוק לקרבת ה' ולבית המקדש. הוא אומר כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף, והכוונה היא שיום אחד בלבד בחצרות בית ה' שווה וטוב יותר מאלף ימים בכל מקום אחר בעולם. כדי להראות עד כמה המקום הזה יקר לו, הוא מוסיף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאׇהֳלֵי רֶשַׁע. המילה הִסְתּוֹפֵף מגיעה מהמילה סף, שזה הפתח או מפתן הדלת, ולעומת זאת, המילה מִדּוּר פירושה לגור במקום קבוע. המשורר בעצם מסביר שהוא מעדיף רק לעמוד על סף הדלת של בית ה', שזה מצב זמני ופשוט, מאשר לגור בדירת קבע נוחה ושלווה בְּאׇהֳלֵי רֶשַׁע, כלומר יחד עם אנשים רשעים, אפילו אם הם גרים בארמונות מפוארים. הקרבה לה' משמחת אותו יותר מכל נוחות או הצלחה בעולם.