תהלים, פרק פ״ד, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לראות ציפור קטנה שבנתה לעצמה קן חמים ובטוח על עץ או אפילו ליד החלון שלכם? כשכותב המזמור היה בנדודים והרגיש רחוק, הוא הסתכל על הציפורים והרגיש געגוע עמוק בלב. הוא מזכיר את הדְרוֹר, שהוא סוג של עוף קטן, שמחפש לעצמו קֵן למצוא בו מנוחה. המילה שָׁתָה פירושה שמה או הניחה, והציפור שמה בתוך הקן את אֶפְרֹחֶיהָ, שהם הגוזלים הקטנים שלה. המשורר עורך השוואה בינו לבין אותן ציפורים: בדיוק כמו שהציפור מוצאת לעצמה בית מוגן ורגוע, כך הוא משתוקק בכל ליבו שהבית שלו יהיה אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ - כלומר, קרוב אל המזבחות שבבית המקדש. הוא מרגיש שרק כאשר הוא נמצא קרוב לה', הנפש הסוערת שלו יכולה למצוא מנוחה אמיתית ושלווה, ממש כמו ציפור שחוזרת הביתה אל הקן שלה.