תהלים, פרק פ״ד, פסוק ז׳

מסעו הפיזי או הרוחני של האדם רצוף אתגרים, אך בכוחו להפוך גם מקום צחיח וקשה למקור של חיים ותקווה. כאשר ההולכים הם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, עמק יבש של אילנות קוצניים, הם מתפללים אל ה' או חופרים באדמה וכך מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ וחושפים מים. בזכות מאמצם גַּם־בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה, כלומר גשם היורה מתעטף וממלא את בריכות המים, או שמורה הדרך מתעטף בברכות העולים שהוביל בבטחה. ברובד הסמלי העמק מייצג את קשיי רכישת החכמה, את יגון הגלות ואף את בכי החוטאים, אך מתוך הקושי נובעות דמעות של תיקון המביאות ברכה על המשפיעים, על המנהיגים או על ה' שמורה את הדרך הטובה.