קרה לכם פעם שהרגשתם שתקופה קשה פשוט לא נגמרת ואין לה סוף? עם ישראל נמצא בגלות ארוכה מאוד. בעבר, בגלות בבל, העם ידע מראש שהגלות תסתיים אחרי שבעים שנה. אבל הפעם, הגלות נראית ארוכה כל כך ונדמה שהיא נמשכת לנצח. מתוך הכאב העמוק הזה, העם פונה אל ה׳ בשאלה שהיא בעצם זעקה גדולה.
הם שואלים את ה׳: הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף־בָּנוּ? המשמעות של המילה תֶּאֱנַף היא תכעס. העם שואל האם ה׳ יכעס עליהם לנצח. לאחר מכן הם מוסיפים ושואלים: האם תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר? כלומר, האם תבחר למתוח ולהאריך את הכעס שלך על פני עוד ועוד דורות?
אבל מאחורי השאלות הכואבות האלה מסתתרת תקווה גדולה. עם ישראל יודע עמוק בלב שהתשובה לשתי השאלות היא לא. ה׳ לא יכעס עלינו לנצח והוא לא ימשוך את הכעס שלו לכל הדורות. מתוך האמונה הזו, העם מבקש מה׳ שיציל אותנו, לא בגלל המעשים שלנו, אלא פשוט מתוך החסד, הטוב והאהבה הגדולים שלו, כדי שהוא ישוב לשמוח בנו ואנחנו נשמח בו.