התבוננות מעמיקה בבריאה ובהנהגת ה׳ את עולמו היא מקור לשמחה רוחנית עצומה ולשירה. הפרשנים מסכימים כי חוויה זו קשורה באופן הדוק ליום השבת. במהלך ששת ימי המעשה, הנפש טרודה בעסקי העולם החולף, אך ביום השבת מתפנה לאדם זמן להתבודד ולהתבונן בטבע, בסודות מעשה בראשית ובנפלאות ה׳. השגת חכמה זו וההבנה כי מעשי ה׳ ישרים, מציפות את לבו של האדם בשמחה [רד"ק, אבן עזרא, המאירי]. בחירת הפסוק בלשון יחיד נועדה לבטא את החוויה האישית והפנימית של כל חכם וחכם שזוכה להתבונן בבריאה [רד"ק].
בבואם לבאר את כפילות הלשון בפסוק, הציגו המפרשים מספר גישות. יש הסבורים כי המילים בפעלך ובמעשי ידיך מתייחסות שתיהן לאותו עניין – מעשי הנסים שעשה ה׳ לאדם, והכפילות אינה אלא סגנון פיוטי [מצודת דוד]. הגישה הפשוטה רואה במונחים אלו תיאור כללי של העולם וכל אשר בו, כאשר משמעות המילה ארנן היא שאני פשוט שמח ושר [ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המצביעים על הבחנה מדויקת ופילוסופית בין המונחים: במעשי ידיך מתייחס ל"מעשה", שהוא דבר נגמר ומושלם, דהיינו חוקי הטבע הקבועים והמציאות כפי שהושלמה מראשית הימים. מנגד, בפעלך מתייחס ל"פעולה", שהיא עסק מתמשך שטרם הסתיים. מונח זה מסמל את ההשגחה התמידית, הנסים, וההנהגה הדינמית של שכר ועונש. האדם שמח בהשגחה הפרטית של ה׳, ומרנן מול השלמות של חוקי הטבע [מלבי"ם].
זווית ייחודית ועמוקה מוצגת על ידי גישה הקושרת את הפסוק לאדם הראשון ולסוד המוות ותחיית המתים. לפי פירוש זה, השמחה אינה רק על החיים, אלא דווקא על גזירת המיתה. חטאו של אדם הראשון זיהם את גופו, כך שלא יכול היה לשאת עוד את השראת השכינה. לפיכך, המוות אינו עונש בלבד, אלא תהליך זיכוך הכרחי במעבה האדמה. לכן האדם אומר "שמחתני ה׳ בפעלך" – אני שמח שקנסת עלי מיתה, משום שרק בזכותה, בעתיד לבוא, במעשי ידיך ארנן. המילה במעשי נכתבה בלשון רבים כדי לרמז על שתי בריאות: היצירה המקורית, והיצירה המחודשת והזכה בתחיית המתים. כשם שה׳ ברא את העולם יש מאין, כך האדם בוטח ומרנן שה׳ יקימו מעפר ליצירה שלמה וטהורה, שבה הגוף והנפש יחיו בהרמוניה [אלשיך].