בניגוד לרשעים הרבים שמשגשגים במהירות כעשב השדה אך נאבדים כהרף עין, הצדיקים אמנם מעטים, אך הם זוכים לקיום יציב וארוך שנים. ההשוואה לשני האילנות החזקים והגבוהים ביותר מבטאת הצלחה גדולה, יציבה ומתמדת של הצדיק [אבן עזרא, רד"ק, מאירי].
הבחירה בשני העצים הללו יחד אינה מקרית, אלא נועדה להשלים תמונה מקיפה של גדולה. אילו היה מוזכר רק הארז, ניתן היה לחשוב שהצדיק אינו עושה פירות; ואילו הוזכר רק התמר, היה מקום לטעות שגזעו אינו מחליף ומתחדש. צירוף שניהם מלמד שהצדיק ניחן גם בפוריות של התמר וגם ביכולת ההתחדשות והחוסן של הארז [תורה תמימה, רש"י].
כַּתָּמָר יִפְרָח – בדומה לתמר המיתמר לגובה רב במדבר כשצמרתו נראית כפרח נאה, כך הצדיק פורח לקראת הבשלת פירותיו [ביאור שטיינזלץ], משל לזכייה בבנים ובבנות [מצודת דוד].
כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן – הארז, הגדל ביערות ארץ ישראל ובלבנון, מסמל עוצמה אדירה וממדים עצומים [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
יִשְׂגֶּה – מילה המבטאת ריבוי, גדילה וצמיחה מתמדת מעלה מעלה [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד].
במבט עמוק יותר, האדם הצדיק מתואר כהפוכו של האילן הרגיל: בעוד שעץ טבעי שורשיו באדמה וענפיו צומחים כלפי מעלה, שורשיו הרוחניים של הצדיק נטועים בעולמות העליונים, וענפיו מתפשטים ויורדים אל העולם הזה כדי להשפיע בו [חומת אנך]. ברובד ההיסטורי, יש הרואים בפסוק רמז לדוד המלך, שחי שבעים שנה והמשיל עצמו לתמר, ומתוך פריחתו יצא בנו שלמה, שגדל והתעצם כארז [אלשיך].