הנהגת ה׳ בעולם מורכבת ועמוקה, ולעיתים בני האדם מתקשים להבין את המתרחש סביבם ומפרשים זאת באופן שגוי. הפרשנים נחלקו בשאלה לאן מתייחסות המילים אֶת זֹאת בפסוק. גישה אחת קושרת את הפסוק לנאמר לפניו, כלומר לחוסר היכולת האנושית להשיג את מחשבותיו העמוקות של ה׳ ומעשיו הגדולים [רד"ק, אלשיך, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים מסבירים כי הפסוק מכוון דווקא להמשך המזמור, אל תופעת הצלחת הרשעים בעולם [רש"י, מצודת דוד].
כאשר פתאים רואים מציאות שנראית חסרת סדר, שבה רשעים מצליחים ומשגשגים, הם עלולים לכפור בהשגחה, בשכר ועונש, ואף בעצם בריאת העולם, משום שאינם מבינים את הסיבה האמיתית לכך [מאירי]. החכמים, לעומת זאת, יודעים שהצלחת הרשעים היא זמנית ונועדה להעניק להם שכר בעולם הזה על מעט המעשים הטובים שעשו, כדי שבסופו של דבר יאבדו לחלוטין ולא יזכו לחיי העולם הבא [רד"ק].
כדי להעמיק בתיאור אותם אנשים שטועים בהבנת המציאות, הפרשנים עומדים על ההבדלים הדקים שבין המושגים בפסוק. המילה בַּעַר מתארת אדם שוטה ובהמי, מלשון המילה "בעיר" שמשמעותה בהמה [מצודת ציון, מלבי"ם]. האִישׁ בַּעַר חסר אפילו את הידיעה הבסיסית המושגת בחושים, ולכן עליו נאמר לֹא יֵדָע. לעומתו, הכְסִיל אינו בהכרח חסר שכל; לעיתים הוא בעל דעה רחבה, אך תאוותיו ורשעותו מונעים ממנו ללכת בדרך החכמה. הוא מכיר את העובדות, אך מסרב להשתמש בשכלו כדי להסיק מסקנות ולהבין דבר מתוך דבר, ולכן עליו נאמר לֹא יָבִין [מלבי"ם].
יש מי שמציין כי עצם השימוש במילה אִישׁ מלמד שאפילו אדם חשוב ומכובד עלול להיות בער וכסיל שאינו מבין את דרכי ה׳ [אלשיך]. עם זאת, ישנה גם דעה הסבורה שאין הבדל מהותי בין חלקי הפסוק, וכי מדובר בכפל עניין פיוטי שנועד לחזק את הרעיון [אבן עזרא].