לעומת אובדנם של הרשעים, עולה כאן קול ההודיה על הטובה, ההתעצמות והשפע שמעניק ה'. הפרשנים חלוקים בשאלה מיהו הדובר: יש הסבורים כי זהו קולו של כל אדם צדיק [רד"ק], אחרים רואים בכך ביטוי של האומה כולה [מאירי], ויש המייחסים את הדברים לדוד המלך ולמלכותו [אלשיך].
ההתרוממות באה לידי ביטוי במילים וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי. הדימוי לקרן של כראים נועד להמחיש גובה רב [אבן עזרא] וחוזק עצום [מאירי]. התרוממות זו של הצדיק עומדת בהתאמה לרוממותו של ה' המוזכרת קודם לכן במזמור [אבן עזרא]. המילה קרני מתפרשת כמשל לאדם עצמו שעולה לגדולה ולכוח [ביאור שטיינזלץ].
החלק השני של המשפט, בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן, מתאר את המשיחה והשפע. המילה רענן מוסכמת על הפרשנים כביטוי לדבר לח, טרי ודשן. לעומת זאת, סביב המילה בלתי קיימות שתי גישות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש ב.ל.ל, כלומר עניין של בלילה, ערבוב ומשיחה. לפי פירוש זה, הדובר מתאר כיצד ראשו או עורו נמשחו ונרטבו בשמן. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון בלאי וזקנה, בדומה לביטוי "אחרי בלותי הייתה לי עדנה", כלומר גם לעת זקנה זוכה האדם לרעננות וחיות [מלבי"ם].
השמן משמש כמשל למספר עניינים. הוא מסמל עלייה לשררה ולגדולה [רש"י, ביאור שטיינזלץ], וכן מהווה סמל לרוב טובה, תענוג מתמיד ושפע שאינו פוסק [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. חיבור ייחודי בין חלקי המשפט מציג גישה הרואה כאן רמז למשיחתו של דוד המלך. לפי קו חשיבה זה, הקרן מסמלת את עצם הגדולה והרוממות, ואילו שמן המשחה הרענן, שאינו מתייבש לעולם, מסמל את ההתמדה והנצחיות של מלכות בית דוד [אלשיך].