התגלות מלכות ה' וצדקו מביאה עמה תמונת ענק של אחדות כלל-עולמית, שבה הבריאה כולה מצטרפת לשירת רננה. חגיגה אדירה זו מקיפה את כלל הממדים בטבע, החל מהדומם, דרך הצומח ועד לחי [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור זה אינו אלא משל ומליצה לרוב השמחה, השלום והביטחון שעתידים לשרור בעולם, בדומה למנגנים היוצאים לקראת מלך בשובו ממקום רחוק [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].
הפרשנים עומדים על ההבדל המדויק שבמילות הפסוק בין שמחת השמים לגילת הארץ. המילים יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם מבטאות שמחה על מצב תמידי וקבוע, שכן השמים פועלים על פי סדר טבעי שאינו משתנה. לעומת זאת, המילים וְתָגֵל הָאָרֶץ מייצגות שמחה על דבר מתחדש, שכן השפע בארץ משתנה ומתחדש בהתאם למעשי בני האדם ולהשגחת ה' עליהם [מלבי"ם]. ביטוי מעשי לשמחה זו הוא בכך שהשמים יעניקו את טלם, והארץ תצמיח את יבולה [אבן עזרא].
כחלק מאותה שמחה, הפסוק מתאר כי יִרְעַם הַיָּם, כלומר הים ישמיע קול רם של תהילה [רש"י, מצודת דוד], ויחד עמו ירעש גם וּמְלֹאוֹ – הדגים והבריות השונות הממלאים אותו [רד"ק, מצודת דוד]. יש מי שמפרש שרעם הים מתייחס לעננים העולים מתוכו [אבן עזרא].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את רעש הים לא כקול של שמחה, אלא כביטוי של יראה או דין. לפי גישה זו, גם כאשר בני האדם ישובו בתשובה והשמים והארץ ישמחו בשפע החסד, הים עדיין ירעד מפחד, שכן שרו של הים זוכר את אימת קריעת ים סוף בעת התגלות ה' בעבר. פירוש נוסף מציע כי הים ירעים מתוך צער על צידת הלוויתן לעתיד לבוא [אלשיך]. כמו כן, ייתכן שרעם הים נועד להזכיר כי בעוד השמים שומרים על סדרם, הים עלול לצאת ולשטוף את העולם אם בני האדם יתחייבו בדין [מלבי"ם].