השמחה הגדולה של הבריאה מגיעה לשיאה כאשר ה' מתגלה בעולם כדי להשליט בו משפט וצדק אוניברסליים. שמחה זו מתרחשת לִפְנֵי ה', אשר מופיע כדי לשפוט את יושבי הארץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הכפילות במילים כִּי בָא כִּי בָא נועדה בראש ובראשונה לחזק ולהדגיש את הוודאות שבהגעתו [רד"ק]. עם זאת, יש הרואים בכפילות זו רמז לשני סוגים של הנהגה אלוהית: ביאה אחת המבססת את חוקי הטבע הקבועים, וביאה שנייה שנועדה לשפוט את בני האדם על פי מעשיהם [מלבי"ם].
באשר לזמן ולמהות של משפט זה, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק אינו מתאר יום דין של זעם, אלא מכוון לימות המשיח ולעת הישועה שתביא שלווה לעולם [מאירי]. בניגוד למשפטים היסטוריים קשים שנעשו מתוך כעס, דוגמת עונשו של דור הפלגה, המשפט העתידי יתאפיין ברחמים, שכן העמים כבר יהיו מתוקנים ויאמינו בה' [אלשיך]. ראוי לציין כי אף שפרק זה הושר מבחינה היסטורית בעת העלאת ארון הברית לירושלים, נבואתו מכוונת לגאולה העתידית [מאירי].
המשפט האלוהי מתחלק לשני רבדים: ה' ישפוט את העולם בְּצֶדֶק – כלומר, על פי שורת הדין, הגמול והעונש הראויים למעשי האדם [מלבי"ם], ואת העמים בֶּאֱמוּנָתוֹ – באמת ובמהימנות שלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שילוב זה מבטא הרמוניה מושלמת בין ההשגחה המוסרית והצודקת של ה', לבין האמינות והיציבות של חוקי הטבע שהוא מקיים בעולמו [מלבי"ם].