התגלות מלכותו המוחלטת של ה׳ עתידה להביא עמה שמחה אוניברסלית ותקווה גדולה, במיוחד עבור אלו המצויים בגלות וזקוקים לחיזוק מפני הייאוש [רד"ק, מאירי]. אף שהביטוי ה׳ מָלָךְ כתוב בלשון עבר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בנבואה על העתיד לבוא, שבו תתגלה מלכותו בעולם ותתרבה בו השמחה.
התגלות זו של מלכות ה׳ מתפרשת בכמה רבדים. יש המסבירים כי אף שה׳ עצמו אינו נראה, צדקתו והנהגתו יהיו גלויים וברורים לצדיקים [אבן עזרא]. מנגד, יש הקושרים את שלמות המלכות להכרעת הרע בעולם; שלמות שמו וכסאו של ה׳ תושג כאשר יימחה זכרו של עמלק, ועל מפלתם של אלו תיווצר השמחה הגדולה [רש"י, חומת אנך]. ברובד עמוק יותר של הנהגת העולם, המלכות תתבטא בכך שהטבע עצמו יפעל בהשגחה מדויקת ויתאים את עצמו לחוקיות של שכר ועונש, כך שהשפע בעולם יינתן בהתאם למעשי בני האדם [מלבי"ם].
כתוצאה מגילוי המלכות, תָּגֵל הָאָרֶץ. שמחה זו נובעת מאור השפע והטובה שיושפעו בעולם [אלשיך]. זוהי שמחה של התחדשות על המציאות המתוקנת שבה הנהגת הארץ מסכימה לחלוטין עם רצון ה׳ [מלבי"ם].
השמחה לא תוגבל למרכז העולם, אלא יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. המילה אִיִּים מפורשת כגבולות העמים, יושבי איי הים ומדינות הים הרחוקות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. איים אלו זוכים לשמחה מיוחדת משום שהם מייצגים את העמים הרחוקים שלא הצרו לישראל [אלשיך], או את אותם אלו שישובו אל ה׳ בלב שלם [מאירי]. באותם מקומות רחוקים תשרור שמחה תמידית וקבועה מהטובה הכללית שתציף את העולם, והם יזכו להשגחה טבעית ומיטיבה ללא צורך בנסים גלויים שישנו את סדרי הטבע [מלבי"ם].