התגלותו של ה' והנהגת העולם משלבות בין מסתורין והסתר פנים לבין דין מוחלט וגלוי. התיאור עָנָן וַעֲרָפֶל – כאשר המילה וערפל מתבארת כענן עב וסמיך [מצודת ציון] – מתפרש בשני אופנים מרכזיים. הגישה הראשונה רואה בכך סמל להשגחה הנסתרת. הענן מסתיר את ה', רומז לכך שאי אפשר להשיגו בשכל אנושי, וגורם לבני האדם לטעות ולחשוב שהעולם מתנהל על פי חוקי הטבע בלבד ללא התערבות אלוהית [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את הענן והערפל כדימוי לכוחות של רוגז, דין וחשכת צרות, המוכנים לרדת על הרשעים והמורדים כדי להענישם ולהקדיר את עולמם [רד"ק, אלשיך, מצודת דוד, מאירי].
למרות ההסתרה והמציאות שבה רשעים לעיתים מצליחים, מבהיר המשך הפסוק כי צֶדֶק וּמִשְׁפָּט הם מְכוֹן כִּסְאוֹ. המילה מכון מתפרשת כבסיס והכנה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד], והכיסא מסמל את ההנהגה השמיימית של ה' [מלבי"ם]. הנהגה זו מושתתת על שילוב של שתי מידות: משפט, שהוא שורת הדין והחוק המוחלט, וצדק, שמשמעותו לפנים משורת הדין, חסד ויושר, המותאמים למצבם של הנידונים [מלבי"ם, מאירי].
הפרשנים מסכימים כי בסופו של דבר, הכיסא האלוהי נכון ומבוסס על הצדקה [אבן עזרא], וה' ישלם לכל אדם כגמולו וכמעשיו [מצודת דוד, מאירי]. כאשר הדין ייעשה ברשעים, יוסר החושך, והכל יכירו ויבינו כי יש דין ומשפט בעולם [רד"ק, מלבי"ם]. זווית נוספת מציגה את הצדיקים עצמם כמי שבזכות הצדק והמשפט שהם עושים, זוכים להיות אותו בסיס ומרכבה לשכינה האלוהית [אלשיך].