התגלות נוכחותו של ה' והצדק האלוהי אינם מוגבלים לתחומי הארץ או לעם אחד, אלא מקיפים את הבריאה כולה – מהמערכות השמימיות ועד לכלל יושבי תבל. הסדר, הכוח והמשפטים הניכרים במציאות משמשים עדות כלל עולמית לשלטונו המוחלט.
הפרשנים מציגים גישות שונות להבנת האופן שבו הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם. גישה אחת גורסת כי השמים מעידים על ה' באמצעות תופעות טבעיות ועל־טבעיות, ובמיוחד על ידי המטרת אבני אלגביש, אש וגופרית על הרשעים [רד"ק, מאירי]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילה הַשָּׁמַיִם מתייחסת למלאכים, יושבי מרום, אשר עושים את דבר ה' ומספרים את צדקתו [אבן עזרא, מצודת דוד]. מנקודת מבט רעיונית יותר, התנהלות השמים מוכיחה כי העולם אינו מונהג על פי חוקי טבע עיוורים או כוחות מערכת הכוכבים, אלא מנווט בהשגחה מדויקת המבוססת על משפט ויושר [מלבי"ם], ואמיתו של ה' ניכרת בכל רובדי המציאות [ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה צִדְקוֹ, היא מתבארת כמכוונת ליושרו של ה' הבא לידי ביטוי בענישת הרשעים עד כליונם [רד"ק, מאירי]. עם זאת, צדק זה מקבל גם משמעות של חסד, שכן עשיית המשפט באומות היא למעשה פעולת חסד והצלה עבור עם ישראל [מאירי, מצודת דוד]. היבט נוסף של צדק זה מתבטא בהגנה הניסית על ישראל; כאשר ירדה אש מן השמים, ה' הורה להם להוריד טל כדי לצנן ולהגן על עם ישראל, ובכך הפגינו השמים את צדקתו [אלשיך].
החלק השני של המשפט, וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ, מצביע על התגלות חובקת עולם. הנהגתו הכוללת של ה' מוכיחה לכל העמים כי הוא השליט היחיד על כל כוחות הטבע, ובכך מופרכת אמונתם של עובדי האלילים הסבורים כי לכל אזור או עם יש כוכב או כוח עליון נפרד השולט בו [מלבי"ם]. כדי שהעמים יוכלו לחזות בהתגלות עוצמתית ואש שמימית זו מבלי להישרף, ה' העניק להם באופן מיוחד את הכוח לשאת את המראה, וזאת במטרה לפרסם את כבודו בכל רחבי תבל [אלשיך].