הכרת גדולתו של ה' והצורך להכריז עליה ברבים נובעים מעליונותו המוחלטת על כל כוח אחר בבריאה.
ההכרזה כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד באה ללמד שגם כאשר מספרים את כבודו ונפלאותיו, הוא עדיין גדול מעבר לכל תיאור [אבן עזרא]. התואר גָדוֹל מצביע על כך שה' הוא הסיבה הראשונה והאחרונה לכל דבר וכוחו מקיף את כל ההוויה. בד בבד, הוא וּמְהֻלָּל מְאֹד משום שכל פעולותיו נעשות בתכלית החכמה והחסד, שניכרים בכל פרט בבריאה [מלבי"ם]. תפקידם של ישראל הוא להודיע גדולה זו בעמים כדי שיכירו בה [רד"ק]. עם זאת, בעוד שהגויים עשויים להכיר בגדולתו, אין מוראו עליהם והם ממשיכים לעבוד אלוהויות אחרות, ולכן יש צורך לספר להם את נפלאותיו כדי לעורר בהם יראה אמיתית [אלשיך].
הפסוק ממשיך וקובע כי נוֹרָא הוּא, כלומר מעורר יראה, נשגב ונערץ [ביאור שטיינזלץ], וזאת עַל כָּל אֱלֹהִים. הפרשנים מציגים שלוש גישות מרכזיות לזיהוי אותם "אלוהים" שעליהם ה' מטיל את מוראו: גישה אחת מפרשת שאלו הם המלאכים ושרי המעלה, אשר בזכות שכלם מכירים בכך שה' הוא בוראם ויראים מפניו [אבן עזרא, רד"ק, אלשיך]. גישה שנייה מסבירה שהכוונה היא לשמש, לירח ולכל צבא השמים, שאותם עובדי האלילים מחשיבים בטעות לאלוהויות [מצודת דוד, מאירי]. גישה שלישית ורחבה יותר רואה ב"אלוהים" את כוחות הטבע כולם. מוראו של ה' עליהם מדגיש שהטבע אינו מערכת עצמאית וקבועה הפועלת מעצמה, אלא כל הכוחות תלויים לחלוטין ברצונו של ה', היכול לשנותם ולבטלם בכל עת שיחפוץ [מלבי"ם].