שיר השירים, פרק ב׳, פסוק ו׳

קשר עז של אהבה וקרבה מתבטא בדמיונה של הרעיה, הרואה את בן זוגה תומך בה כך ששְׂמֹאלוֹ מונחת תַּחַת לְרֹאשִׁי בעוד וִימִינוֹ סובבת ותְּחַבְּקֵנִי. על דרך המשל, תיאור זה משקף את געגועי כנסת ישראל בגלות לקרבת ה' ולתמיכתו בה כבימי הנדודים במדבר. הניגוד בין הידיים מסמל את הנהגת ה', כאשר השמאל מייצג את מידת הדין והקשיים המשמשים כבסיס תומך לצמיחה, ואילו הימין מסמל את מידת החסד והרחמים העוטפת ומושיעה. ברובד הרוחני, חיבוק זה מבטא את הדרך לשלמות שבה האדם מכניע את יצריו או לומד תורה מתוך דוחק, וכתוצאה מכך זוכה שההשגחה והתורה עצמה יעטפו וירוממו אותו.