שיר השירים, פרק ב׳, פסוק ט״ז

Song of Songs 2:16Sefaria

דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃

קשר האהבה והנאמנות בין ה' לעם ישראל ולנפש האדם נותר מוחלט ובלעדי גם בזמני קושי וריחוק. ההכרזה דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ מבטאת הדדיות מלאה, שבה ה' דורש את קיום מצוותיו רק מישראל, והעם מצידו מפנה את תפילותיו אך ורק אליו. ברמה הרוחנית, סדר המילים מלמד שהתעוררות הקשר מתחילה מלמעלה, מפניית ה' אל הנפש, ורק לאחר מכן האדם משיב לו. ה' מתואר כמי שהוא הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, כלומר מנהיג את צאנו במרעה נוח ויפה. פרחים אלו מסמלים את הצדיקים בעלי הלב הרך שמעשיהם טובים כריח השושנה, וכן את השפע הרוחני המזין ומחיה את הנפש.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.