קשר האהבה מתפתח מאינטימיות פרטית אל הצהרה פומבית וגלויה, תוך התמסרות מוחלטת של הנאהבים. ברמה הפשטנית, המילה הֱבִיאַנִי נאמרת בלשון עבר אך מכוונת לעתיד [מצודת ציון]. בֵּית הַיָּיִן מתואר כמקום ציבורי, מעין בית מרזח [ביאור שטיינזלץ], והרעיה מבקשת שאהובה ייקח אותה עמו למקום רואים כדי להתגאות בה ולפרסם את חיבתם [מצודת דוד, אבן עזרא]. המילה וְדִגְלוֹ נגזרת מדגל צבאי [מצודת ציון, אבן עזרא], והרמתו מסמלת את השתייכותה המוחלטת אליו [מצודת דוד], או שהיא מבטאת את מבטו האוהב [ביאור שטיינזלץ] ואת הקיבוץ שאליו אסף אותה [רש"י].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בפסוק משל ליחסים שבין עם ישראל לה' ולמתן תורה. בֵּית הַיָּיִן הוא הר סיני, שנמשל למרתף ענק שבו הייתה התורה גנוזה [תורה תמימה, חומת אנך, נחל אשכול], או אוהל מועד שבו ניתנו פרטי התורה [רש"י]. התורה נמשלת ליין: ככל ששותים ממנו כך גובר הרצון לשתות עוד, וכשם שהיין חושף את סודותיו של האדם, כך דברי התורה מעידים על אופיו של הלומד [צאינה וראינה]. לארבע תכונות היין (הזנה, שמחה, ריח ושכרות) ישנה הקבלה לארבעת רבדי לימוד התורה, כאשר השכרות מסמלת את סודות התורה המביאים את האדם להתלהבות ולשעשוע רוחני עמוק [ראשון לציון]. דעות נוספות מזהות את מיקום ההתרחשות עם ההתגלות בגאולת מצרים [צרור המור] או עם הכניסה לארץ ישראל שופעת התענוגות [ספורנו].
המילה וְדִגְלוֹ זוכה למגוון פירושים סמליים. במעמד הר סיני חזו ישראל במלאכים כשהם מסודרים במחנות ודגלים, וביקשו להידמות להם. בעקבות זאת, ה' העניק להם באהבה את סידור הדגלים במדבר סביב המשכן [תורה תמימה, צרור המור, עזרא בן שלמה]. יש המפרשים את הדגל כסמל צבאי, אך כזה המעיד כי ה' נלחם עבור עמו מתוך אהבה ולא בחרב [ספורנו]. במישור השכלי והרוחני, הדגל מסמל את השכל המושך את האדם הרחק מן התאוות הגופניות אל עבר השלמות מתוך אהבה [רלב"ג, מלבי"ם]. בנוסף, המילה נדרשת מלשון התאספות לדיון הלכתי. גם כאשר תלמידי חכמים חלוקים בדעותיהם, מתוך הדיון מתבררת האמת, וה' אוהב את המתווכחים [תורה תמימה, נחל אשכול]. למרות שחז"ל תיארו את קבלת התורה ככפייה, היא נחשבת לקבלה מאהבה משום שרצונו הפנימי האמיתי של האדם הוא לקיים את התורה [תורה תמימה].
רובד פרשני מרגש מתבסס על חילופי אותיות, ודורש את המילה וְדִגְלוֹ מלשון דילוג או לגלוג וגמגום. כאשר אנשים פשוטים, עמי ארצות או ילדים קוראים בתורה ומשבשים את המילים, הופכים אהבה לאיבה, משבשים שמות או מדלגים על שם ה', ה' מקבל את קריאתם באהבה גדולה משום שכוונת ליבם טהורה [תורה תמימה, צאינה וראינה]. אהבה אלוהית זו כה רחבה, עד שהיא מכילה אפילו את ההערמה (מלשון "לא נדגול") של יעקב אבינו בלקיחת הברכות, שכן גם היא נעשתה מתוך מטרה קדושה ורצויה [תורה תמימה].