חוויית האהבה העמוקה וההשתוקקות הרוחנית עשויה להביא את האדם למצב של תשישות. במצב כזה של כמיהה עזה, הנפש זקוקה לנחמה, למשענת ולכלים שדרכם תוכל להכיל את האור העצום שאליו היא נכספת.
ברובד הפשטני, הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר אהובה שחשה חולשה מרוב געגועים, והיא מבקשת מסביבתה סיוע והקלה. היא קוראת סַמְּכוּנִי, כלומר תמכו בי וחזקו אותי כדרך שעושים לחולים, בָּאֲשִׁישׁוֹת שהם לגינים וכדי יין, או מאכלים עשויים מענבים וסולת נקייה. במקביל היא מבקשת רַפְּדוּנִי, כלומר הציעו לי מיטה ומצע נוח סביבי, בַּתַּפּוּחִים, כדי להיות מוקפת בריח טוב, רכות ורעננות שישיבו את רוחה, משום שהיא מותשת מרוב אהבה [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, שטיינזלץ]. יש המסבירים כי עוצמת החשק מחלישה את הלב, ולכן היא מבקשת משאר כוחות הנפש לספק לה משענת [רלב"ג].
ברובד הסמוי והאלגורי, הפסוק מקבל משמעויות עמוקות סביב מערכת היחסים בין כנסת ישראל לה'. המצב של כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי מתפרש בכמה אופנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצימאון לה' בגלות ובציפייה לשובו של גילוי השכינה [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, החולי מוסבר כתוצאה של עונשים וייסורים שישראל סובלים מאומות העולם בגלל אהבתם לה' ונאמנותם לתורה [ספורנו, תורה תמימה]. גישה נוספת רואה בחולי זה ביטוי לחולשה רוחנית בעבודת ה', אך מדגישה שגם במצב כזה ישראל אהובים לפניו [תורה תמימה]. זווית ייחודית מתארת את החולי דווקא כתוצאה מעוצמת יתר של תענוג רוחני, כפי שאירע במעמד הר סיני, שם פרחה נשמתם של ישראל מרוב דבקות והם נזקקו להחייאה [עזרא בן שלמה, צרור המור, ראשון לציון].
את בקשת התמיכה באמצעות בָּאֲשִׁישׁוֹת ובַּתַּפּוּחִים מפרשים חכמים בדרכים מגוונות:
דרך אחת קושרת זאת ללימוד התורה. האשישות מסמלות את ההלכות החזקות והיסודיות, שהן בבחינת אשיות ויסודות, או את התורה שבכתב והתורה שבעל פה שנמשלו לאש. לעומתן, התפוחים מייצגים את דברי האגדה, שיש להם טעם וריח טוב. כאשר האדם טרוד מטרדות הפרנסה וקשה לו להעמיק בהלכה המורכבת, האגדה משמשת לו משענת קלה ומושכת את לבו לה' [תורה תמימה, ספורנו].
דרך שנייה רואה במושגים אלו ביטוי לדרכי ההשגה הרוחנית. היין שבאשישות מייצג את שפע הנבואה, ואילו ריח התפוחים מסמל את ההשכלה, החקירה והעיון השכלי שדרכם משיגים את אמיתות ה' [מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת את האשישות כרמז לזכויותיהם של צדיקים שמסרו נפשם באש, כמו אברהם אבינו בכבשן האש, עקדת יצחק, הסנה הבוער, אליהו הנביא וחנניה מישאל ועזריה, או כרמז לניסים ונפלאות באופן כללי. התפוחים בהקשר זה נמשלים לקורבנות התמיד או לשני הכרובים שבקודש הקודשים שדרכם עוברת הברכה לישראל [תורה תמימה, אבן עזרא, עזרא בן שלמה].
גישה נוספת מסבירה את הפסוק כצורך בסינון האור האלוהי. מכיוון שהגילוי הישיר קשה מנשוא לנפש, כנסת ישראל מבקשת לקבל את השפע דרך מסכים שירככו אותו. האשישות משולות ליין בעודו מובלע בתוך הענבים, מצב שבו הוא פחות משכר, בדומה לדיבור האלוהי שהיה צריך לעבור דרך גרונו של משה כדי שישראל יוכלו לשאתו [צרור המור]. באותו אופן, הנפש החולה מרוב אהבה אינה יכולה להכיל את סודות התורה העמוקים, ולכן היא מבקשת להתרפד בתפוחים, המסמלים את חלקי הפשט והרמז שבתורה. רבדים אלו מספקים מזון וריח רוחני במידה מתונה, שהאדם מסוגל לשאת מבלי להתעלף מעוצמת השעשוע הרוחני [ראשון לציון].