קריאת התעוררות פתאומית ומשמחת בוקעת ועולה, ומבשרת על הגעה מהירה של האהוב הפורץ את מחסומי הזמן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הדברים מתארים את האהבה השבה למקומה במהירות, כאשר האהוב ממהר להגיע אל רעייתו בתנועות ריקוד נמרצות [מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא].
המילה קוֹל מתפרשת כאן כקול צעדיו של האהוב הנשמעים מרחוק [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הביטוי הִנֵּה־זֶה מורה על מהירות עצומה והתרחשות מיידית [מצודת ציון]. הפעלים מְדַלֵּג ו-מְקַפֵּץ מבטאים שניהם ריקוד ומהירות הליכה, והכפלתם נועדה להדגיש את עוצמת המהירות [מצודת ציון], כאשר האהוב מדלג מפסגת הר אחת לחברתה, ומשם מקפץ מטה אל הגבעות שמתחתיהן [מלבי"ם].
במשמעות הפנימית והסמלית, הפרשנים רואים בדברים אלו תיאור של גאולת מצרים. כנסת ישראל מתאוננת בגלותה ונזכרת כיצד נשמע קול ה' בשעבוד מצרים [ספורנו]. ישראל היו מיואשים וסברו שעליהם להמתין בגלות ארבע מאות שנה כפי שנגזר עליהם בברית בין הבתרים, אך משה רבנו בא ובישר להם שהגאולה הגיעה מוקדם מהצפוי, לאחר מאתיים ועשר שנים בלבד [רש"י, צאינה וראינה, תורה תמימה]. לפיכך, הדילוג והקפיצה מסמלים את האופן שבו ה' מדלג על החשבונות, על הזמנים ועל הקצים שנקבעו מראש, מתוך חפצו העז לגאול את עמו [תורה תמימה, צאינה וראינה].
אולם, ישראל הקשו ושאלו כיצד יוכלו להיגאל והרי הם משוקעים בעבודה זרה וחסרים במעשים טובים. על כך משיבים הפרשנים כי ה' אינו מביט במעשיהם הרעים של ישראל ובעבודה הזרה שלהם, אלא "מדלג" על חטאיהם ומתמקד רק בצדיקים ובבתי הדין שבהם [תורה תמימה]. מאחר שזכותם העצמית של ישראל קטנה, הגאולה נשענת על זכות אבותיהם [אלשיך]. בהקשר זה, המילה הֶהָרִים מסמלת את זכות האבות, והמילה הַגְּבָעוֹת מסמלת את זכות האמהות [תורה תמימה, צרור המור, אלשיך]. יש המבחינים בין סוגי התנועה: מְדַלֵּג הוא קפיצה גדולה מעל מכשולים הדורשת את הזכות הגדולה של האבות, בעוד מְקַפֵּץ הוא תנועה רציפה ומהירה הנסמכת על זכות האמהות [צרור המור].
מעבר לגאולת מצרים, הדילוג על ההרים מתפרש גם כהתגלות ה' למשה על הר סיני [ספורנו], או כמסע הכבוד האלוהי המדלג מהר לגבעה יחד עם ארון הברית במסעות המדבר [עזרא בן שלמה]. במבט לעתיד, קול הדוד הוא קולו של מלך המשיח, המדלג מעל אומות העולם וממהר את הגאולה העתידית [תורה תמימה].
ברובד הרוחני והנבואי, הדילוג מתאר את ה' הנמצא מעל כל העולמות, המדלג ויורד מן ההרים הגבוהים אל תוך העולם התחתון כדי להשרות את שכינתו על הנביאים [מלבי"ם]. לבסוף, ישנה גישה הגותית הרואה בדילוג ובקפיצה ביטוי למבוכה ולחיפוש הרעיוני של האדם, המדלג מחשבתית בין ספקות וסתירות עד שהוא מגיע במהירות ובהארה אל השלמות ואל האמת המוחלטת [רלב"ג].