יצא לכם פעם לחכות בקוצר רוח למישהו שאתם אוהבים מאוד, ופתאום לשמוע את הצעדים שלו מתקרבים במהירות? זה בדיוק מה שקורה כאן. המילה קוֹל מתארת את קול צעדיו של האהוב שנשמעים מרחוק. הוא כל כך ממהר ומתרגש להגיע, שהמילים הִנֵּה־זֶה מראות לנו שהוא מגיע במהירות עצומה וזה קורה ממש עכשיו. הוא מְדַלֵּג וגם מְקַפֵּץ, כלומר, הוא ממש רוקד מרוב שמחה ורץ כל כך מהר, שהוא קופץ מפסגה של הר אחד להר אחר, ומשם יורד אל הגבעות.
אבל מסתתר כאן סוד עמוק יותר. האהוב הוא ה׳, והסיפור מזכיר לנו את התקופה שבה בני ישראל היו במצרים. הם היו עצובים וחשבו שיצטרכו לחכות עוד המון שנים עד שישתחררו. אבל פתאום ה׳ החליט לגאול אותם הרבה לפני הזמן המתוכנן! הוא פשוט "דילג" על הזמן שהם היו אמורים לחכות, וגם דילג על הטעויות שלהם ובחר להסתכל רק על הטוב.
בזכות מה הם זכו להצלה המהירה הזו? המילה הֶהָרִים מסמלת את הזכות הגדולה של האבות שלנו, והמילה הַגְּבָעוֹת מסמלת את הזכות של האמהות שלנו. בזכות המעשים הטובים שלהם, ה׳ מיהר וקפץ להציל את עמו!