קריאת אהבה נרגשת לצאת אל הטבע הפורח משמשת בסיס לתיאור עמוק של התעוררות רוחנית, גאולה היסטורית ותיקון הנפש. עונת האביב, המביאה עמה לבלוב וריחות נעימים, מהווה את הזמן האידיאלי לצאת לדרך, והיא מסמלת את המעבר מתקופת קיפאון לשלב של צמיחה והבשלה.
ברמה הלשונית, הפרשנים מסבירים כי המילה חָנְטָה מתארת את תחילת יציאת הפירות, קבלת צורתם ותחילת הבשלתם. פַגֶּיהָ הם פירות הבוסר של התאנה שטרם סיימו את בישולם. המילה סְמָדַר מתייחסת לשלב מוקדם בהתפתחות פרי הגפן, כאשר הפרח נופל, הענבים ניכרים ומופרדים זה מזה, והם מפיצים ריח נעים [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, שטיינזלץ].
על פי הפשט, הכתוב מתאר דברי חיבה ופיתוי של בחור המרצה את אהובתו לצאת וללכת אחריו, תוך שהוא משתמש במראות הפירות ובריחות הטובים של האביב כדי למשוך את לבה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. המילים לָךְ ווּלְכִי־לָךְ מדגישות כי ההליכה נועדה להנאתה ולתועלתה של הרעיה [מצודת ציון, מלבי"ם].
ברובד הסמלי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב רומז ליציאת מצרים, לקבלת התורה ולכניסה לארץ ישראל. הקריאה קוּמִי... וּלְכִי־לָךְ היא קריאה אלוהית לישראל להזדרז ולצאת מן הגלות [רש"י, צרור המור]. הפריחה שבטבע מסמלת את המוכנות של העם להיכנס לארץ ישראל מיד לאחר מתן תורה, כאשר התאנים רומזות לזמן הבאת הביכורים, והגפנים רומזות לזמן ניסוכי היין במקדש [רש"י, אבן עזרא, ספורנו]. ההליכה המענגת במדבר נמשלת לאכילת המן והשליו, שסיפקו לעם את כל צורכיהם בדרך [מצודת דוד].
לצד זאת, מפרשים אחרים רואים בפירות העצים משל למצבו המוסרי של העם ולתהליך הגאולה העתידי. פַגֶּיהָ, פירות הבוסר שלא הבשילו כראוי, מסמלים את פושעי ישראל שמעשיהם אינם שלמים. פושעים אלו עתידים לכלות מן העולם לפני ביאת המשיח או בימי מכת חושך במצרים, כדי שלא יקלקלו אחרים. לעומתם, הַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ מייצגים את הצדיקים הנשארים, שעשו תשובה, העלו ריח טוב של מעשים טובים והתקבלו ברצון לפני ה' [מדרש רבה, רש"י].
בגישה משלימה, התאנה והגפן מסמלים את משענותיו הרוחניות של העם בכל דור: התאנים הם הצדיקים המקיימים את העולם, והסמדר הם תינוקות של בית רבן המפיצים ריח של תורה. בזכות שתי קבוצות אלו, נקראים ישראל לקום ולשוב בתשובה כדי להיגאל [אלשיך, צרור המור]. הקבלה נוספת לצומח מוצאת בתאנה ובגפן ביטוי לשלבי התפתחותה של האישה, מילדות ועד בגרות [תורה תמימה].
במישור הפנימי של נפש האדם, הפריחה באביב משולה להתעוררות הכוחות הרוחניים לאחר תרדמת החורף. התאנה מסמלת את כוחות השכל והבינה, והגפן רומזת להכנה לקראת נבואה והשראת רוח הקודש. כאשר כוחות אלו מתחילים לפרוח ולהניב פרי, ה' קורא לנפש להתעלות, לצאת ממגבלות החומר ולהידבק בבורא [מלבי"ם].