הדוד קורא לאהובתו קוּמִי וּלְכִי־לָךְ לצאת אחריו אל הטבע, הליכה שנועדה להנאתה ולתועלתה. הוא מתאר כיצד הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, כלומר החלה להוציא ולהבשיל את פירות הבוסר שלה, וכיצד הַגְּפָנִים הגיעו לשלב סְמָדַר, שבו הענבים ניכרים ונָתְנוּ רֵיחַ נעים. קריאת חיבה זו מסמלת את קריאת ה' לעם ישראל להזדרז ולצאת מגלות מצרים, כאשר פריחת האביב משקפת את בשלות העם לקבלת התורה והכניסה לארץ. הריחות והפירות הטובים מייצגים את הצדיקים ותינוקות של בית רבן המקיימים את העולם, בעוד פירות הבוסר רומזים לחוטאים שעתידים לכלות. במובן הפנימי, זוהי קריאה לנפש האדם להתעורר, לפתח את כוחות השכל והרוח, ולהידבק בה'.
שיר השירים, פרק ב׳, פסוק י״ג
הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי (לכי) [לָ֛ךְ] רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.