יצא לכם פעם לשחק מחבואים, ולחשוב שמי שמחפש אתכם עזב ורחוק מכם, כשלמעשה הוא עמד ממש מעבר לפינה והציץ עליכם? לפעמים הקשר שלנו עם ה' מרגיש קצת ככה. לא תמיד אנחנו מרגישים אותו בצורה גלויה, ולפעמים יש מצבים של הסתרה, אבל האמת היא שהוא תמיד קרוב. כשאנחנו קוראים לו דודי, אנחנו מזכירים את האהבה והקשר המיוחד שיש בינינו, שבו אנחנו וה' קוראים זה לזה לחזור ולהיות יחד.
ה' מדומה כאן לצבי או לעופר האילים, שהוא צבי או איל צעיר. למה דווקא צבי? כי הצבי קל רגליים ורץ ממש מהר! זה מלמד אותנו שה' רוצה למהר ולהביא לנו ישועה ורחמים בחשק רב. לפעמים אנחנו חושבים שאולי נשארנו לבד להרבה זמן, ואז ה' מפתיע אותנו ומגיע במהירות. חוץ מזה, יש לצבי טבע מיוחד: גם כשהוא מתרחק ובורח, הוא תמיד מביט לאחוריו. כך גם ה', אפילו כשהוא נראה נסתר או רחוק, הכוונה שלו היא תמיד לשוב אלינו ולהתקרב.
לפעמים מעשים לא טובים שעשינו יוצרים מחיצה בינינו לבין ה', אבל אז אנחנו מגלים שהנה זה עומד אחר כתלנו. המילה כתלנו פירושה הקיר שלנו. ה' לא באמת עוזב אותנו, הוא עומד ממש מעבר לקיר, קרוב מאוד, ומוכן לחזור אלינו. הקיר הזה מזכיר לנו גם את הכותל המערבי, שמשם ה' משקיף עלינו תמיד ומעולם לא עזב אותו.
ומאחורי הקיר הזה, ה' משגיח מן החלונות וגם מציץ מן החרכים. משגיח פירושו מביט בהתבוננות רבה, וחרכים הם חלונות קטנים מאוד או חריצים. ה' מביט עלינו מלמעלה כדי להגן עלינו ולשמור עלינו. לפעמים, כשאנשים עושים מעשים טובים גדולים, הם פותחים חלונות רחבים שדרכם ה' משפיע עלינו שפע וטובה. אבל גם אם הצלחנו לפתוח רק חריצים קטנים וצרים, ה' עדיין מכניס כביכול את ראשו, מציץ פנימה כדי להיטיב איתנו, ובודק אם אנחנו מחפשים ומבקשים אותו בחזרה.