קשר האהבה, וכך גם הקשר בין האדם לה', רצוף בתקופות של קרבה עזה המצריכות לעיתים מרחב ופרידה זמנית. משום כך מבקשת האהובה להשהות את המפגש עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תיאור זמן המכוון לשעת הערב שבה נושבת הרוח והצללים מתארכים ונעלמים, או לחלופין לשעת צהריים שבה השמש הקופחת מעלימה אותם. היא משלחת את אהובה לעיסוקיו ואומרת סֹב דְּמֵה־לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, בבקשה שיפנה לאחור וירוץ במהירות כילד האייל אל הָרֵי בָתֶר, שהם הרים המופרדים זה מזה בגאיות. בקשה זו נועדה להעניק לאהבה רגעי מנוחה, והיא נאמרת מתוך ביטחון מלא שכמו צבי החוזר תמיד למקומו, כך גם אהובה ישוב אליה.
שיר השירים, פרק ב׳, פסוק י״ז
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.