יצא לכם פעם להגיד משהו חכם שמישהו אחר לימד אתכם, ולהרגיש שאתם ממש שומרים על הזיכרון שלו? שלמה המלך מלמד אותנו על הכוח המיוחד והמרגש שיש לדיבור שלנו. המילה וחכך מתארת את החלק בתוך הפה שבעזרתו אנו מדברים, וכאן היא מסמלת את המילים שאנחנו מוציאים מהפה, כמו תפילה, לימוד תורה, או אפילו כשמעירים לחבר ועושים זאת בנעימות רבה. הדיבור הטוב והחכם הזה נמשל לצירוף כיין הטוב, כי ממש כמו שיין משמח את הלב והטעם שלו נשאר לאורך זמן, כך גם מילים טובות ודברי תורה מתקבלים בשמחה גדולה לפני ה׳ ונשארים איתנו תמיד.
כאשר אנחנו מדברים ביושר, באמת ומתוך ענווה, המילים שלנו זורמות בצורה חלקה, וזה הפירוש של המילה למישרים. אבל הדבר המדהים ביותר קורה כשאנחנו לומדים תורה ואומרים הלכה או הסבר חכם בשם אדם גדול שכבר לא נמצא איתנו. צירוף המילים דובב שפתי ישנים מתאר פעולה של הזזת השפתיים של אנשים שנמצאים בשינה. הכוונה כאן היא לאנשים חכמים וצדיקים שכבר הלכו לעולמם. כשאנחנו מזכירים את דברי התורה שלהם כאן בעולם שלנו, זה כאילו שהשפתיים שלהם זזות ומדברות יחד איתנו. בדרך הזו, החכמה שלהם ממשיכה לחיות ולהישמע בעולם לתמיד.