שיר השירים, פרק ז׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לחכות בקוצר רוח לעץ או לשתיל שיצמח ולבדוק אותו בכל יום בהתרגשות? בדיוק על התחושה הזו אנחנו קוראים כאן. המילה נַשְׁכִּימָה פירושה לקום מוקדם מאוד בבוקר. אנחנו מוזמנים לצאת אל הכרמים מוקדם בעונת האביב, לפני שהשמש תחמם מדי, כדי לראות איך הפירות גדלים. אנחנו בודקים אם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, כלומר אם צמחי הענבים התחילו להוציא פרחים. לאחר מכן מחפשים אם פִּתַּח הַסְּמָדַר, שזהו השלב המיוחד שבו הפרח נופל וענבים קטנטנים מתחילים לבצבץ ולגדול. לבסוף, בודקים גם אם הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, כלומר אם הרימונים הוציאו את הפרחים היפים שלהם. אבל זה לא רק תיאור של טבע. המפרשים מסבירים שזהו משל מיוחד על הקשר שבין עם ישראל לה'. הכרמים מסמלים את בתי הכנסת ואת המקומות שבהם לומדים תורה. בדיוק כמו שחקלאי בודק את הפירות שלו, כך אנחנו בודקים את הצמיחה שלנו. כל שלבי הפריחה השונים מתארים את ההתקדמות שלנו בלימוד התורה ובקיום המצוות. כשאנחנו מתפתחים, לומדים וצומחים בדרך טובה, אנחנו מגיעים להבטחה שבסוף: שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. המשמעות היא ששם, מתוך הלימוד והמעשים הטובים, אנחנו מראים לה' את האהבה הגדולה שלנו אליו, ומגלים את כל הטוב המיוחד שנמצא בתוכנו.