שיר השירים, פרק ז׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך ומרגש יחד עם המון אנשים, כשכולם צועדים יחד בשמחה לאותו המקום? השיר המיוחד הזה מדמה את עם ישראל לנסיכה אהובה, ומתחיל לשבח אותה דווקא מהרגליים כלפי מעלה, כדי להראות כמה היא רצויה וקרובה. הנסיכה הזו נקראת בַּת־נָדִיב, בת של אצילים, כי אנחנו הילדים של אברהם אבינו שהיה לו לב נדיב והוא אהב לקרב אנשים אל ה'. השיר מתפעל ומתאר כמה יפים פְעָמַיִךְ, כלומר הפסיעות והצעדים שלך, כשהם מסודרים היטב בַּנְּעָלִים. הצעדים היפים האלה הם בעצם הרגליים של בני ישראל שצועדים ועולים יחד לירושלים בחגים. המילה בַּנְּעָלִים מזכירה גם "נעילה", כי כשהאנשים עוזבים את הבתים שלהם כדי לעלות לירושלים, ה' שומר ונועל את הבתים שלהם מכל רע. כשהעולים לרגל מגיעים לבית המקדש, הם מקיפים את החצר הגדולה במעגלים. הסיבובים האלה, שנקראים חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ, הופכים את עם ישראל לאהובים ויקרים כְּמוֹ חֲלָאִים, שהם תכשיטים עגולים, נוצצים ומשובצים. ואלה לא סתם תכשיטים, אלא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן, יצירת מופת מושלמת שהכין אומן מומחה.