שיר השירים, פרק ז׳, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה ממש יקרה ונוצצת, אבל בסוף גיליתם שהדבר שהכי משמח אתכם הוא פשוט להיות יחד עם מישהו שאתם אוהבים? לפעמים, הקרבה עצמה היא הדבר הכי משמח שיש. כאן אנחנו מגיעים לשיא האהבה והקרבה שבין עם ישראל לה'. המילים מַה־יָּפִית וּמַה־נָּעַמְתְּ לא מתארות רק יופי רגיל שרואים בעיניים, אלא יופי פנימי שקורן מתוך המעשים הטובים שלנו. כשאנחנו מקיימים מצוות בצורה יפה ומהודרת, אנחנו הופכים להיות יפים ונעימים באמת. צירוף המילים אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים מתאר אהבה שהיא התענוג הכי גדול שיש. לפעמים אנשים חושבים שתענוג זה רק דברים כמו עושר או מתנות, אבל האהבה האמיתית לה' היא כל כך חזקה, עד שמי שמרגיש אותה לא צריך שום מתנה אחרת. ממש כמו אברהם אבינו, שהרגיש שהחיבור לה' הוא הדבר הכי מספק בעולם ולכן לא רצה לקחת מתנות מאף מלך אחר. ה' רוצה שהקשר שלנו איתו לא יהיה מתוך עצב או קושי, אלא מתוך שפע, שמחה גדולה ולימוד תורה, שנותן לנפש שלנו את ההרגשה הכי מתוקה ושלמה שיש.