זכריה, פרק א׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שמישהו פוגע באדם שאתם מאוד אוהבים. ברור שתרגישו כעס ותרצו להגן עליו, נכון? אחרי תקופה קשה מאוד שעברה על עם ישראל, שבה ירושלים נחרבה, ה' שולח לנביא מסר של תקווה. המלאך מצווה על הנביא קְרָא לֵאמֹר, כלומר, הוא מבקש ממנו ללכת ולפרסם באוזני כולם את הבשורות הטובות ששמע מאת ה', כדי לנחם את העם. ההודעה המרגשת הזו מגיעה בשמו של ה' צְבָאוֹת, כינוי שמזכיר לנו שה' הוא כמו שר הצבא של עם ישראל ששומר עליהם. במרכז ההודעה ה' אומר: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה. המילה קִנֵּאתִי מתארת כאן כעס עמוק, אבל כזה שנובע מתוך אהבה ודאגה גדולה. ה' אוהב את ירושלים כל כך, ולכן הוא כועס על העמים האחרים שפגעו בה והשפילו אותה. אותם עמים היו אמורים להעניש את ישראל רק מעט, אבל הם הגזימו ועשו להם רעה גדולה הרבה יותר ממה שהיה צריך. מתוך האהבה הגדולה שלו לירושלים, ה' מבטיח שהוא יתחשבן עם כל מי שהציק לעם ישראל ופגע בכבוד של העיר.