זכריה, פרק י׳, פסוק ח׳

ה' יקרא לגולים לשוב לארצם וכביכול אֶשְׁרְקָה לָהֶם, כרועה המכנס את צאנו בקול צפצוף שפתיים או כאות המכוון את הטועים בדרך. קריאה זו תתבטא בהתעוררות פנימית שיטע ה' בליבם או אף בגירושם על ידי הגויים, וכך וַאֲקַבְּצֵם מן הגלות כִּי פְדִיתִים והגיעה עת גאולתם. כדי לפצות על התמעטות העם עקב הצרות, מובטח כי וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ, כלומר הם יזכו לברכה עצומה של ריבוי אוכלוסין, בדומה לריבוי המהיר שחוו במצרים או לימי קדם בארצם. הבטחה כפולה זו של קיבוץ גלויות ותחייה דמוגרפית מתייחסת לשיבת הפזורים בימי הבית השני, או לחלופין לייעוד השלם של הגאולה העתידית.