במראה נבואית דרמטית נחשף בית דין של מעלה, בו נבחנת זכותו של הכהן הגדול לעמוד בתפקידו. רוב המפרשים מסכימים כי המילה וַיַּרְאֵנִי מעידה על כך שמדובר במראה נבואה או חזון לילה שחווה זכריה. בחזון זה, יהושע הכהן הגדול עומד למשפט לפני מלאך ה', כאשר הקטגור ניצב לצידו.
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותו של הַשָּׂטָן המוזכר בפסוק. גישה אחת גורסת כי מדובר במלאך מקטרג עליון או במלאך המוות, כאשר המילה לְשִׂטְנוֹ מתפרשת כפעולת קטרוג שנועדה לפסול את יהושע ולמנוע ממנו לכהן בתפקידו [מצודת ציון, שטיינזלץ, צאינה וראינה]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את השטן כמשל לאויבים בשר ודם, כדוגמת סנבלט וחבריו, אשר התנגדו לבניין המקדש וביקשו להכשיל את כהונת יהושע [אבן עזרא, רד"ק]. על גישה זו עולה התהייה מדוע כוונו חיצי ההאשמות דווקא כלפי יהושע, ולא כלפי זרובבל שהיה המנהיג האחראי על פרויקט הבנייה [אברבנאל].
באשר למהות הקטרוג עצמו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההאשמה נבעה מכך שיהושע לא מחה בבניו כאשר אלו נשאו נשים נכריות או נשים שאינן ראויות לכהונה [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך, צאינה וראינה]. פרשנות ייחודית אחרת קושרת את ההאשמה למיעוט בלימוד תורה. לפי פירוש זה, מאחר שיהושע ניצל בנס ממוות בעבר, יצר הרע הפסיק לשלוט בו, ולכן הוא סבר שיוכל לעבוד את ה' במעשים בלבד ללא לימוד תורה. היות שהתורה נמשלה לימין, השטן ניצב עַל־יְמִינוֹ כדי לקטרג עליו על חסרון לימוד התורה [אהבת יהונתן].
חלק ניכר מהמפרשים קושרים את זירת המשפט הזו לאירוע היסטורי דרמטי מעברו של יהושע. על פי המסורת, נבוכדנצר מלך בבל השליך את יהושע לכבשן אש בוער יחד עם שני נביאי שקר, צדקיה ואחאב. בעוד שנביאי השקר נשרפו כליל, יהושע ניצל בנס ורק בגדיו נחרכו. חריכת הבגדים היוותה עונש סמלי על חטאו בעניין נישואי בניו שעליו לא מחה [מלבי"ם, חומת אנך, צאינה וראינה].
הפרשנים מסבירים גם את מיקומו של השטן עַל־יְמִינוֹ של יהושע מול מלאך ה'. מבחינה משפטית בבית דין של מעלה, המלמד חובה עומד תמיד לשמאלו של המלאך השופט, מיקום המקביל בדיוק לימינו של הנידון העומד ממול [מלבי"ם]. הסבר עמוק יותר מציע כי השטן בחר לעמוד בצד ימין, המסמל את צד הסנגוריה, מתוך תחכום. הוא העמיד פנים כמי שמבקש להגן על יהושע ולדרוש שהאש לא תפגע באדם כה גדול, אך כוונתו הנסתרת הייתה לְשִׂטְנוֹ, כלומר לגרום לכך שיהושע יינצל אך ייפגע קלות. כך כולם יראו שהוא נענש בגלל חטאי בניו, ובכך תתעורר עליו מידת הדין במלוא עוזתה [חומת אנך].