הבטחה אלוהית ליהושע הכהן הגדול פורסת בפניו מערכת של תנאים רוחניים ומעשיים, אשר עמידה בהם תעניק לו ולזרעו מעמד נשגב בעולם הזה ובעולם הבא.
התנאי הראשון מתמקד בהנהגה האישית והדתית: אִם־בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר. רוב הפרשנים מסכימים כי דרישה זו קוראת ליהושע ללכת במידותיו של ה', להיות רחום וחנון, ולהקפיד על שמירת התורה והמצוות [מלבי"ם], בדומה לדרכו הטובה של אביו יהוצדק [אבן עזרא]. גישה נוספת רואה בכך פנייה עתידית לזרעו של יהושע, שכן מעשי הבנים מיוחסים לאביהם [מצודת דוד]. רובד נוסף, בעל אופי הלכתי, מבחין בין המושגים: ההליכה בדרכי ה' מסמלת את דיני התורה עצמם, בעוד ששמירת המשמרת מתייחסת לגדרים ולסייגים שקבעו חכמים [חומת אנך]. במישור ההנהגה, יש שרואים כאן אזהרה לכהנים שלא יקחו לעצמם את סמכויות המלוכה השייכות לבית דוד, אלא יתמקדו בתפקידם הרוחני [אהבת יהונתן].
אם יעמוד בתנאים אלו, מובטח ליהושע שכר כפול. השלב הראשון של השכר נוגע להנהגת המקדש: וְגַם־אַתָּה תָּדִין אֶת־בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת־חֲצֵרָי. משמעות המילה תָּדִין היא עשיית דין, ניהול והיישרת דברים [מצודת ציון]. יהושע מובטח כי הוא וזרעו אחריו יהיו פקידים ושופטים בבית המקדש, ינהלו אותו כראוי, וישגיחו על עבודת הקרבנות ועל שאר הכהנים שיפעלו על פי פסיקתם [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. אף שיש מי שתמה כיצד הבטחה זו מהווה שכר, שהרי יהושע כבר כיהן ככהן גדול [אברבנאל], פרשנים אחרים מסבירים כי השכר הוא בהבטחת נצחיות הכהונה לזרעו [מצודת דוד]. מבחינה הלכתית, ניהול הבית והחצרות מבטא את הסמכות לפסוק מתי דיני התורה דוחים איסורים מדרבנן בתוך המקדש, ומתי יש להקפיד עליהם בחצרותיו [חומת אנך].
השלב השני והעליון של השכר הוא רוחני ונצחי: וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. המילה מַהְלְכִים משמעותה הליכה וטיול [מצודת ציון], ואילו הָעֹמְדִים הם המלאכים והשרפים המשרתים לפני ה', אשר אין להם ישיבה והם קיימים לעולם [רש"י, רד"ק].
הפרשנים מציגים מספר רבדים להבטחה זו. ברובד הפשטני וההיסטורי, מדובר בבשורה טובה על בניו של יהושע שיזכו בעתיד, בבית המקדש השלישי, להתקדש ולהתהלך בחייהם יחד עם המלאכים [מלבי"ם, רש"י]. ברובד הרוחני, זוהי הבטחה לשכר בעולם הנשמות ולאחר תחיית המתים, שם יזכה יהושע לעבור מירושלים של מטה למחיצתם של מלאכי מעלה [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, צאינה וראינה].
הסבר פילוסופי עמוק מבחין בין מהות האדם למהות המלאך. המלאכים נקראים הָעֹמְדִים משום שאין להם יצר הרע, ולכן הם סטטיים ואינם יכולים להתעלות מבחינה רוחנית. לעומתם, האדם מורכב מחומר וצורה ויכול להתקדם, ולכן נשמתו נקראת מהלכת. כאשר אדם מת, נשמתו עלולה להיעצר ולהפוך ל"עומדת". אולם, אם הוא משאיר אחריו בנים צדיקים שהדריך לתורה ולמצוות, נשמתו ממשיכה להתעלות דרך מעשיהם. ההבטחה ליהושע היא שאם יוכיח את בניו ויחזירם למוטב, הוא יזכה להיות בין המַהְלְכִים – נשמתו תמשיך להתקדם ולהרוויח גם לאחר מותו, ואף תתעלה על המלאכים שיישארו הָעֹמְדִים במקומם [חומת אנך].