מעמד משפטי שמימי נפרש כאן, שבו ניצב יהושע הכהן הגדול מול איום. בתגובה להאשמות נגדו, נשמעת נזיפה חריפה כלפי המקטרג, תוך הדגשת בחירתו של ה' בירושלים והצלתו הפלאית של יהושע.
חלק מהפרשנים [מצודת דוד, רד"ק] מבארים כי הדובר במילים וַיֹּאמֶר ה' אינו ה' בעצמו, אלא מלאך המדבר בשם רבו. מנגד, יש המדגישים כי הדובר הוא ה' בכבודו ובעצמו, המתגלה כאן במידת הרחמים שלו הנוטה לזכות את בריותיו [מלבי"ם].
המילה יִגְעַר משמעותה צעקה ונזיפה [מצודת ציון]. מטרת הנזיפה היא להשתיק את השטן ולמנוע ממנו להמשיך לקטרג על יהושע הצדיק, או להסיר כל גורם המפריע לבניין בית המקדש ועבודתו [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על הכפילות בפסוק, החוזר על מילות הגערה פעמיים. גישה אחת מסבירה כי מדובר בפעולה מתמשכת של נזיפה חוזרת ונשנית [מצודת דוד]. גישה אחרת רואה בכפילות ביטוי לשני טעמים שונים שבגינם נדחה הקטרוג: האחד נובע מעצם היות ה' בעל הרחמים, והשני נובע מכך שה' הוא הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם, ולכן הוא מציל את הכהן הגדול שאבותיו שירתו במקדש [מלבי"ם]. בחירה זו בירושלים נועדה להבטיח את בניינה מחדש, ולכן אין לשטן רשות לעכב זאת [רד"ק].
המילה אוּד מתארת גזיר עץ שכבר החל להישרף ומשתמשים בו כדי לנדנד ולעורר את האש [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הדובר משתמש בדימוי זה כדי לטעון נגד השטן: כיצד ניתן לקטרג על אדם שזכויותיו כה רבות עד שניצל בנס ממוות? [מצודת דוד].
לגבי מהותה של אותה אֵשׁ, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה המטאפורית מסבירה כי האש מסמלת את חורבן הבית וגלות בבל. יהושע הוא שריד שניצל מאש הגלות, וייתכן שהוא הניצול היחידי משושלת הכהונה הגדולה של ימי בית ראשון. לפי גישה זו, הטענה כלפי השטן היא שיהושע והעם כבר סבלו די והותר, ולכן אין להוסיף ולקטרג עליהם [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המדרשית, לעומת זאת, מבארת כי מדובר בכבשן אש ממשי. על פי מסורת חז"ל, נבוכדנאצר מלך בבל השליך את יהושע לכבשן יחד עם נביאי השקר אחאב וצדקיהו. בעוד שנביאי השקר נשרפו, יהושע ניצל בנס מן השריפה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, מאחר שניתנה רשות לאש לפגוע בו מעט, בגדיו נחרכו, ולכן הוא נמשל לעץ שכבר החל לבעור אך גופו ניצל [מלבי"ם, חומת אנך].
הסבר נוסף וייחודי מקשר את האש למידת הדין. השטן ביקש לקטרג על יהושע באמצעות מידת הדין, אך התשובה שקיבל היא שיהושע כבר עבר את מידת הדין, המשולה לאש, וניצל ממנה. מכיוון שכך, הדין כבר מוצה ואין מקום לקטרוג נוסף [אהבת יהונתן].