ההתגלות הנבואית פונה אל המנהיגות הרוחנית של העם, ונושאת עמה הבטחה לעתיד של צמיחה וישועה. הדיבור מופנה ישירות אל יהושע הכהן הגדול ואל סביבתו הקרובה, תוך הכרזה על בואו של מנהיג עתידי שישנה את פני הדברים.
בביאור זהותם של רֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, קיימות שתי גישות מרכזיות. גישה אחת מסבירה כי מדובר בשאר הכהנים וראשי הכהונה שעלו ארצה וראויים לשבת לפני הכהן הגדול [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה, המקובלת על פרשנים רבים, מזהה את הרעים כתלמידיו של יהושע, ובאופן ספציפי כחנניה, מישאל ועזריה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל, אהבת יהונתן, צאינה וראינה].
התואר מוֹפֵת מבטא נס ואות [מצודת ציון], או אנשי מעלה [ביאור שטיינזלץ]. בהתאמה לזיהוי הרעים, הפרשנים מסבירים כי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה מתייחס לכך שהם אנשים הראויים שייעשה להם נס [אבן עזרא, רד"ק]. אלו המזהים אותם עם חנניה, מישאל ועזריה, מדגישים כי הם נקראים כך משום שניצלו מכבשן האש. נס זה היה גלוי ומוחשי עד כדי כך שאפילו בגדיהם לא נשרפו, ולכן הם נושאים את התואר אנשי מופת [מצודת דוד, אהבת יהונתן].
החלק החותם את הפסוק, כִּי־הִנְנִי מֵבִיא אֶת־עַבְדִּי צֶמַח, מציג מחלוקת עמוקה לגבי זהותו של אותו "צמח". קבוצת פרשנים אחת טוענת כי מדובר בזרובבל, המנהיג המדיני של יהודה [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הוא מכונה "צמח" משום שאף שהיה אדם בעל מעמד נמוך בחצר המלך, ה׳ יצמיח את גדולתו ושמו כצמח האדמה ההולך וגדל, וייתן לו חן כדי שיוכל לבנות את בית המקדש [רש"י, רד"ק].
לעומתם, הגישה המרכזית השנייה גורסת כי "צמח" הוא מלך המשיח [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, צאינה וראינה, וכן מובא בשם יש מפרשים באבן עזרא וברד"ק]. לפי פירוש זה, המשיח מכונה כך משום שהוא חוטר מגזע ישי, שכעת נראה כנעלם וטמון באדמה, אך בבוא תור הגאולה הוא יפרח ויצמח מתוך ההסתרה [מלבי"ם, אברבנאל].
בתוך פולמוס זה, יש מי שדוחה בתוקף את הזיהוי של "צמח" כזרובבל, בטענה שזרובבל כבר הגיע לבבל, היה נשיא, ולא קנה לעצמו מלכות או שלטון חדש לאחר נבואה זו. יתרה מכך, לפי תפיסה זו, יהושע הכהן הגדול כלל לא היה בין החיים בעת המראה הנבואי, וההבטחה מופנית לנשמתו הטהורה או לזרעו אחריו – בני חשמונאי – שעתידים לעמוד בניסיונות קשים מול היונים [אברבנאל].