נבואה זו מציגה חזון מרומם שבמרכזו אבן סמלית, המייצגת את יסודות המקדש ואת התחדשות ההשגחה האלוהית על עם ישראל. מבעד לתיאור האבן, מקופלת הבטחה אלוהית לשמירה מפני אויבים, להשלמת בניין הבית, ולסילוק פתאומי ומוחלט של חטאי העם ועונשיהם.
הָאֶבֶן המוזכרת היא אבן היסוד של בית המקדש [רש"י, מצודת דוד]. יש המדייקים כי מדובר באבן המשקולת (אבן הבדיל) שבאמצעותה יישרו את הבניין, אשר הוחזקה בידי זרובבל והונחה לפני יהושע הכהן הגדול [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. אבן זו מגלמת את תפקידו של זרובבל בהקמת המקדש על אף התנגדות האויבים [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. רש"י מוסיף כי הכוונה היא ליסוד שהונח עוד בימי כורש והבנייה בו הופסקה, יסוד שהיה נראה קטן ודל בעיני העם.
הביטוי שִׁבְעָה עֵינָיִם שעל האבן זוכה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית רואה בכך סמל להשגחה ושמירה אלוהית רבה על כל אבן מאבני המקדש מפני האויבים המבקשים להפריע לבנייה [מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. לפי גישה זו, המספר "שבעה" אינו תיאור כמותי מדויק אלא ביטוי לריבוי [מצודת ציון, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים את המספר באופן מילולי ומזהים את שבע העיניים עם שבעת מנהיגי ונביאי הדור: יהושע, עזרא, זרובבל, נחמיה, חגי, זכריה ומלאכי [רד"ק בשם אביו]. המלבי"ם מציע כי יהושע חרט על האבן שבע עיניים כרמז להשגחת ה' דרך שבעת כוכבי הלכת, אך ה' מבטיח כי בעתיד תוחלף החריטה האנושית בהשגחה עליונה יותר.
מנגד, גישה אחרת מפרשת את המילה "עיניים" מלשון מראה וגוון. לפיכך, הכוונה היא לאבן טובה בעלת שבעה גוונים [ביאור שטיינזלץ], או להבטחה שעל אף שהאבן נראית קטנה כעת, כבוד המקדש עתיד להתרחב ולהיראות פי שבעה [רש"י].
על המילים מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ חלוקים הפרשנים לשני נתיבים. הנתיב הראשון מפרש זאת כחקיקה אסתטית: ה' בעצמו יחקוק צורות, פרחים וקישוטים על האבנים כדי לפאר את הבניין ולסייע במלאכה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הנתיב השני דורש את המילה מלשון פתיחה והתרה: ה' מבטיח להתיר את הקשרים שעיכבו את הבנייה, להפר את עצת האויבים ולהשבית את דברי השטנה שמנעו את הקמת המקדש [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה].
המילה וּמַשְׁתִּי מוסכמת על דעת רוב הפרשנים כפועל יוצא שמשמעותו הסרה ועקירה [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פעולת ההסרה מופנית כלפי עֲוֺן הארץ. חלק מהמפרשים מסבירים זאת כפשוטו – ה' יסלח על עוונות העבר ויחדש את רוח העם כך שלא יחטאו עוד [מצודת דוד, מלבי"ם]. אחרים טוענים כי ה"עוון" מתייחס לתוצאות החטא, כלומר ה' יסיר מעליהם את העונש, הצרות והגלות [אבן עזרא, רד"ק].
הסרת העוון תתרחש בְּיוֹם אֶחָד, כלומר בבת אחת ובאופן פתאומי [מצודת דוד]. יש המדייקים כי מדובר ביום הספציפי שבו יתחילו להוסיף על בניין המקדש, יום שבו תוסר הקללה ותתחדש הברכה, השלום והשלווה בארץ [רש"י, צאינה וראינה].