צפניה, פרק ב׳, פסוק י״ד

העיר המפוארת נחרבה לחלוטין והפכה לאתר שממה הנשלט על ידי הטבע, כך שוְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים של בהמות וכָל־חַיְתוֹ־גּוֹי, שהן חיות הבר של העמים השונים. עופות מדבר ולילה, כמו גַּם־קָאַת גַּם־קִפֹּד, ימצאו מסתור ובְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ, כלומר יקננו במשקופים העליונים והמעוטרים של בתי העיר. דממת ההריסות תופר רק על ידי קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן, כאשר צפצופי הציפורים יחליפו את קולות האדם, וייראה חֹרֶב בַּסַּף, בין אם כהרס הניכר במפתני הבתים ובין אם כיובש מוחלט של כלי המשקה. שורש ההתמוטטות נובע מכך שכִּי אַרְזָה עֵרָה, שכן האויב עקר וגילה את תקרות עצי הארז, והותיר את פנים הבתים חשופים לפגעי מזג האוויר עד לקריסתם המוחלטת.