תארו לעצמכם שאתם מסתכלים מהחלון ורואים שעל הבית של השכן יורד גשם חזק, אבל הגינה שלכם נשארת יבשה לגמרי. מה הייתם חושבים? לפעמים, ה' משנה את חוקי הטבע כדי להעביר לעם ישראל מסר חשוב ולעורר אותם לתקן את המעשים שלהם.
ה' עצר את הגשמים בדיוק בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר, כלומר בשיא החורף, כשהאדמה הייתה הכי זקוקה למים. זה היה זמן שבו החקלאים כבר טמנו את הזרעים באדמה. אם הגשם היה נעצר בתחילת השנה, הם לפחות היו יכולים לאכול את הזרעים עצמם, אבל עכשיו לא נשאר להם כלום. המטרה של התזמון המדויק הזה לא הייתה סתם להעציב, אלא לגרום לעם לעצור, לחשוב ולשוב אל ה'.
כדי שכולם יבינו שזו לא סתם שנת בצורת רגילה, ה' אומר וְהִמְטַרְתִּי עַל־עִיר אֶחָת, וְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר. עיר אחת מקבלת מים, והעיר שלידה נשארת יבשה. כשרואים דבר כזה, מבינים מיד שזה לא צירוף מקרים של מזג האוויר, אלא השגחה ישירה של ה'.
הדיוק הזה הגיע ממש עד לשדות הקטנים. המילה חֶלְקָה פירושה שדה. הנביא מתאר מצב שבו חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר־לֹא־תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ. שדה אחד מקבל גשם בזכות המעשים הטובים של בעל השדה, והשדה שצמוד אליו מתייבש לגמרי. הגשם ירד בצמצום כל כך גדול, עד שלא נשארו מים מיותרים שאפשר היה להעביר כדי להשקות את השדה השכן. כל זה קרה כדי להראות לעם שהכל מכוון ומדויק, וכדי לעזור להם לבחור בדרך הטובה.