תארו לעצמכם מצב שבו הברזים בבית יבשים לגמרי ולא יורדת אפילו טיפת גשם באזור שלכם, אבל בעיר הסמוכה דווקא כן יורד גשם. מה הייתם עושים? זה בדיוק מה שקרה בתקופה של בצורת קשה מאוד. בגלל חוסר המים, אנשים רבים וְנָעוּ, כלומר התחילו לנדוד וללכת ממקום למקום. תושבים של שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים שסבלו מצמא נאלצו לעזוב את הבתים שלהם וללכת יחד אֶל־עִיר אַחַת שבה כן ירד גשם, בתקווה למצוא קצת מים לשתייה.
אבל כשהם הגיעו לשם, הם גילו שזה לא עוזר להם, וְלֹא יִשְׂבָּעוּ. בדרך כלל אנחנו משתמשים במילה הזו כשאנחנו שבעים מאוכל, אבל כאן הכוונה היא שהם לא הצליחו לשתות מספיק כדי להרוות את הצמא שלהם. הסיבה לכך פשוטה: בעיר אחת פשוט אין מספיק מים כדי לתת לתושבים של כל כך הרבה ערים אחרות. כל הקושי והמחסור הזה לא קרו סתם, אלא היו רמזים מאת ה׳ שנועדו לעורר את העם לתקן את המעשים שלהם ולחזור בתשובה. למרות הכל, התוכחה מסתיימת במילים וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי, כלומר, העם סירב ללמוד את הלקח ולא חזר אל ה׳.