בעקבות בצורת קשה ומקומית, תושבי שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים שסבלו מצמא וְנָעוּ ונדדו אֶל־עִיר אַחַת שבה ירד גשם, כדי לִשְׁתּוֹת מַיִם. למרות הגעתם ליעד, הם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ ולא הצליחו לרוות את צמאונם. חוסר הרוויה נבע מכך שלא היו מספיק מים להמוני הנודדים, מסירובם של המקומיים לחלוק במשאב היקר, או בשל קללה גופנית שמנעה מהמים להועיל לשותים. אף על פי שהמחסור הכבד נועד לשמש רמז לעשיית תשובה, העם סירב ללמוד מוסר ולשוב אל ה', כפי שעולה מן המילים וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי.
עמוס, פרק ד׳, פסוק ח׳
וְנָע֡וּ שְׁתַּ֩יִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.