דברים, פרק י׳, פסוק י׳

יצא לכם פעם לריב עם חבר טוב, להרגיש ממש רע עם זה, ואז להשלים ולחזור להיות חברים הכי טובים? ההרגשה הזו של הפיוס היא בדיוק מה שקרה לעם ישראל אחרי חטא העגל. משה רבנו מספר לעם על הפעם השלישית והאחרונה שהוא עלה להר סיני. כשהוא אומר וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, הוא מתכוון לעלייה הזו שבה הוא עלה כדי לקבל את הלוחות השניים. משה היה על ההר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, והוא מדגיש שהימים האלו היו כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים. למה הוא מתכוון? בדיוק כמו שארבעים הימים הראשונים, לפני החטא, היו ימים של אהבה ורצון טוב, כך גם הימים האלו. בסוף התקופה הזו, ביום הכיפורים, ה' סלח לעם ישראל לגמרי. משה ממשיך ואומר וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. ה' קיבל את התפילה של משה והסכים שהוא בעצמו ישמור על עם ישראל וינהיג אותם במסע שלהם, ולא ישלח מישהו אחר במקומו. בסוף, משה משתמש במילים לֹא אָבָה, שפירושן לא רצה. כשהוא אומר לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ, הוא מגלה לנו סוד על האהבה העצומה של ה' אלינו. ה' מעולם לא באמת רצה להעניש את העם. לפעמים ה' נותן אזהרה, אבל זה רק כדי לעזור לנו להתעורר, להבין שטעינו ולתקן את המעשים שלנו. בתוך תוכו, ה' תמיד אוהב אותנו ורק מחכה שנשוב אליו כדי שהוא יוכל לסלוח לנו באהבה.