יצא לכם פעם לחשוב מה עושים כשמשהו יקר וחשוב נשבר ורוצים לתקן את המצב? לאחר חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, משה התפלל וביקש רחמים מאת ה' במשך ארבעים יום וארבעים לילה. המילים בָּעֵת הַהִוא מתארות את הרגע שבו הסתיימו ימי התפילה האלה, וה' סלח לעם ישראל והסכים לחדש את הקשר איתם.
ה' מצווה על משה פְּסָל־לְךָ, כלומר לחצוב ולעצב בעצמו את האבנים שעליהן ייכתבו עשרת הדיברות. יש כאן הבדל גדול מהלוחות הראשונים, שהיו עשויים לגמרי על ידי ה'. בגלל החטא, עם ישראל היה צריך להתאמץ יותר הפעם. ה' בעצם מלמד אותנו שאם קלקלנו, אנחנו צריכים להיות שותפים בתיקון. לכן משה מכין את האבנים בעצמו, וה' יכתוב עליהן.
בנוסף, ה' אומר למשה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. משה התבקש להכין ארון פשוט מעץ כדי לשמור על הלוחות. למרות שהלוחות מוזכרים קודם כי הם החלק הכי חשוב, משה בנה את הארון עוד לפני שעלה להר. הוא עשה זאת כדי שברגע שירד עם הלוחות החדשים, יהיה להם מיד מקום מוכן, מכובד ובטוח. זה היה ארון זמני ופשוט שמשה בנה בעצמו, ובו נשמרו הלוחות עד שמאוחר יותר נבנה ארון הזהב המפואר. העובדה שהארון הזה היה עשוי מעץ פשוט, מזכירה לנו שלא צריך פאר או עושר כדי לשמור על דברים קדושים באמת.