קרה לכם פעם שהתכוננתם למשהו מאוד חשוב, והייתם צריכים לחשוב טוב טוב באיזה סדר לעשות את הדברים? כשמשה מתכונן לקבל מה' את הלוחות השניים, הוא מספר שהוא הכין קודם כל אֲרוֹן ורק אחר כך הוא אומר וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת, כלומר חצב והכין את לוחות האבנים. למה משה שינה את הסדר? ה' ציווה עליו להכין קודם את הלוחות כי הם הדבר הכי חשוב, אבל משה פעל לפי ההיגיון המעשי: הוא רצה שיהיה ללוחות היקרים מקום בטוח ומוכן מיד כשהוא יורד מההר, ולכן בנה קודם את הארון.
ה' אמר למשה להשתמש בעץ, אבל משה בחר להכין את הארון דווקא מתוך עֲצֵי שִׁטִּים. הוא עשה זאת מתוך כבוד גדול לתורה, וגם כרמז מיוחד לבני ישראל, כדי להזכיר להם שלא ללכת אחרי שטויות. הארון הזה שמשה בנה בעצמו לא היה סתם ארון זמני, אלא הארון שנשאר לתמיד, וזה אותו ארון שעליו בצלאל הוסיף אחר כך ציפויי זהב.
אחרי כל ההכנות, משה מספר וָאַעַל הָהָרָה, עליתי שוב להר סיני לפנות בוקר של יום חמישי. הוא מתאר שהוא טיפס אל ההר כשוּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. בניגוד ללוחות הראשונים שהיו כבר כתובים ובאורח פלא היו קלים ונשאו את עצמם, הלוחות השניים היו בשלב הזה אבנים ריקות וכבדות. לכן משה היה צריך לאחוז בהם חזק ממש בתוך הידיים שלו, כדי לשמור עליהם שלא ייפלו.