יצא לכם פעם להשתתף במשימה קבוצתית גדולה, שבה לכל אחד יש תפקיד רגיל, אבל מישהו אחד נבחר לתפקיד הכי מיוחד וחשוב שיש? כך בדיוק קרה עם שבט לוי. כשעם ישראל נכנס לארץ, כל שבט קיבל שדה ושטח אדמה משלו. אבל התורה מספרת שעַל־כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה, כלומר, הם לא קיבלו אדמה משלהם עִם־אֶחָיו, יחד עם שאר השבטים. זה ממש לא היה עונש, אלא להפך. שבט לוי נבחר לתפקיד רוחני וחשוב: לעבוד בבית המקדש, לעזור לכוהנים וללמוד תורה. בגלל שהם היו כל כך עסוקים בעבודת ה׳, פשוט לא היה להם זמן לחרוש את האדמה, לזרוע תבואה או לטפל בשדות.
אז מאיפה היה להם אוכל? התורה מסבירה שיְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ. במקום לעבוד בחקלאות, ה׳ דאג להם ישירות. שאר העם, שעבד בשדות, הצטווה לתת ללויים חלק קטן מהיבול שלהם, כמו תרומות ומעשרות. ככה הלויים קיבלו את כל מה שהם צריכים כדי לחיות, ויכלו להמשיך ללמוד תורה ולשרת את ה׳ בשמחה ובלי דאגות. כל הזכות המיוחדת הזו ניתנה להם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ, בדיוק כמו שה׳ הבטיח להם אחרי חטא העגל, אז הם הוכיחו שהם נאמנים לו באמת.