יצא לכם פעם לחשוב איך משפחה אחת קטנה יכולה להפוך לעם שלם וענק? כאשר בני ישראל ירדו למצרים, הם היו קבוצה קטנה של בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ בלבד. הם היו מעטים, אבל ה׳ שמר עליהם והשגיח עליהם באהבה גדולה. בזכות ההשגחה המיוחדת הזו, המשפחה הקטנה צמחה והפכה לעם עצום. כשאנחנו מבינים את ההבדל הענק בין הקבוצה הקטנה שהיינו פעם לבין העם הגדול שאנחנו היום, זה מעורר בנו תחושה של מחויבות ואהבה גדולה אל ה׳.
כדי לתאר עד כמה העם גדל, התורה אומרת שהם הפכו להיות כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. האם הכוונה היא שמספר האנשים היה בדיוק כמספר הכוכבים? לא. התורה משתמשת כאן בביטוי מיוחד שמטרתו להדגיש עד כמה העם התרבה. בדיוק כמו שכשאנחנו מסתכלים לשמיים נראה שיש המון כוכבים עצומים שקשה לתפוס את הכמות שלהם, כך גם עם ישראל הפך לעם גדול, רב ועצום מאוד.