דברים, פרק י״ג, פסוק ט״ז

כאשר עיר שלמה פונה לעבודת אלילים ומסרבת לאזהרות בית הדין לחזור למוטב, מתייחסים אליה כאל יעד מלחמתי, והציווי הכפול הַכֵּה תַכֶּה מחייב להרוג אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב או בכל דרך אפשרית אחרת. ההוראה הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ דורשת כליון מוחלט של מבני העיר, הרכוש הנייד, הגברים החוטאים והנשים שנגררו אחריהם, כאשר ישנה מחלוקת אם הילדים מומתים אף הם כחלק מהענישה הקולקטיבית או שניצלים. כדי למחות את זכר המקום כליל, חובה להרוג גם את חיות העיר, וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב, פעולה הפוסלת אותן מאכילה כנבלה גם אם נשחטו כהלכה, למעט בהמות של הקדש ומעשר.