דברים, פרק י״ג, פסוק ט״ו

כאשר מגיעה שמועה חריגה על עיר שלמה שהודחה לעבודה זרה, הסנהדרין מחויבת לקיים הליך משפטי קפדני וזהיר כדי לברר את העובדות עד תומן. הציווי וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב מחייב את הדיינים, הנדרשים להיות בקיאים גם בהליכי העולם כדי שלא ירמו אותם, לחקור את העדים בשאלות מהותיות על עצם המעשה ועל הזמן והמקום המדויקים, וכן בבדיקות משניות על פרטי האירוע. רק כאשר העדויות תואמות ללא סתירות ומתברר באופן אובייקטיבי ויציב כי וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נחרץ הדין שאכן נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת ותושבי העיר עבדו עבודה זרה. העובדה שהחטא החמור התרחש דווקא בְּקִרְבֶּךָ מלמדת מבחינה משפטית שגם גרים ועבדים משוחררים נספרים כחלק מרוב תושבי העיר, ומבחינה מוסרית מצביעה על כשל חברתי שבו העלמת עין מחטאים קטנים אפשרה לפשע רחב ממדים לצמוח בתוך העם.