מציאות שבה אדם המציג עצמו כנביא מחולל פלאות, אך במקביל קורא לסטות מדרך התורה, מעוררת תמיהה עמוקה. כיצד ייתכן שהשמיים כביכול מסייעים לדבר שקר? התורה מבהירה כי הצלחת הנביא אינה מעידה על אמיתות דרכו, אלא מהווה בחינה רוחנית נוקבת לנאמנותו של העם.
הציווי לֹא תִשְׁמַע אינו רק איסור על קבלת דברי הנביא הלכה למעשה, אלא דרישה שלא לפנות אליו כלל, לא לחקור את דבריו ולא לבקש ממנו להציג את מופתיו [ספורנו, מלבי"ם]. מאחר שדבריו סותרים את האמת האלוהית המוחלטת שהתבררה במעמד הר סיני ובשכל הישר, הרי שהוא סותר את עצמו, ואין כל טעם לבחון את אותותיו [רלב"ג, ביאור יש"ר]. גם אם יחולל נס עצום כהעמדת השמש ממהלכה [אדרת אליהו], או שיטען כי הציווי לעבוד עבודה זרה הוא רק הוראת שעה [רלב"ג], אין להישמע לו, שכן שום אות אינו יכול לבטל את ציוויו המפורש של ה' שניתן מראש [חזקוני, שטיינזלץ]. עם זאת, יש להבחין בין נביא שקר הקורא לעבודה זרה או לעקירת מצווה לצמיתות (שדינו מיתה), לבין נביא אמת המורה, בשם ה', על ביטול זמני של מצווה כהוראת שעה, כפי שעשה אליהו הנביא בהר הכרמל, שלו חובה להישמע [רמב"ן, ביאור יש"ר].
הדגשת המילים הַנָּבִיא הַהוּא וכן הַחֲלוֹם הַהוּא באה למעט ולהגביל את הפסילה למקרה הנוכחי בלבד. כלומר, אין לשמוע לנבואת השקר הזו, אך אם אותו אדם הוחזק בעבר כנביא כשר, נבואותיו הקודמות שרירות וקיימות, ואם יחזור בתשובה בעתיד ויציג אות, יהיה ניתן לשוב ולשמוע לו [מלבי"ם, צפנת פענח, אדרת אליהו].
שאלה מרכזית שעולה היא כיצד בכלל מצליח נביא השקר להציג אותות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאותות אלו אינם נסים אמיתיים מאת ה', אלא פעולות של כישוף, אחיזת עיניים או ידיעת העתיד באמצעות כוחות טומאה, שה' איפשר את קיומם בעולם [ספורנו, רשב"ם, רלב"ג]. ה' אינו עושה נס כדי לתמוך בשקר, אלא פשוט מניח לעולם לנהוג כמנהגו ומאפשר לרמאי להצליח זמנית בכזביו, תוך שהוא מקדים תרופה למכה ומזהיר את ישראל מראש [אור החיים, שד"ל].
ההסבר להצלחה זו טמון במילים כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת. מאחר שהכל גלוי וידוע לפני ה', הניסיון אינו נועד לברר מידע עבורו, אלא מיועד אך ורק לטובתו של המנוסה [רמב"ן, טור, חזקוני]. מטרת הניסיון היא להוציא את אהבת ה' מן הכוח אל הפועל, להרגיל את האדם באמונה עד שתהפוך לתכונה קבועה בנפשו, ולהרבות את שכרו [רמב"ן, ביאור יש"ר, ספורנו]. העמידה בניסיון מול מופתים מדהימים, במיוחד בעתות צרה, מוכיחה אהבה ומסירות נפש מוחלטת [העמק דבר, רש"ר הירש].
מזווית נוספת, הניסיון מהווה הסתרה זמנית של הנוכחות האלוהית, אשר נועדה לדחוף את האדם לחשוף כוחות נפש עמוקים של מסירות וידיעת ה' שאינם באים לידי ביטוי בשגרת החיים הרגילה. התמודדות זו מרוממת את האדם למדרגה רוחנית גבוהה יותר של חיבור לאלוהות [חומש קה"ת בשם החסידות].
מבחינה דקדוקית, האות יו"ד במילה הֲיִשְׁכֶם מנוקדת בחיריק [מנחת שי].