דברים, פרק י״ג, פסוק א׳

החובה לקיים אֵת כָּל הַדָּבָר מלמדת שמערכת החוקים של ה' היא שלמה, ויש להקפיד עליה בשלמותה, על מצוות קלות כחמורות, יחד עם התורה שבעל פה המפרשת אותן. המילה תִשְׁמְרוּ מהווה אזהרה לבצע כל מצווה בדיוק כפי שהתווה ה', שכן כל התאמה אנושית מאבדת את מהות קיום רצונו. האיסור לֹא תֹסֵף עָלָיו מונע הוספת פרטים על גוף המצווה, דוגמת הוספת מין חמישי ללולב או ברכה נוספת, כדי לא להיגרר לפולחן זר או לפגוע בטוהר המעשה. במקביל, האזהרה וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ מחייבת קיום מלא גם כאשר אדם מניח שסיבת המצווה אינה רלוונטית עבורו, ומופנית גם לבית הדין לבל יבטל מצוות. המעבר בפסוק מלשון רבים, כמו במילה אֶתְכֶם, ללשון יחיד, מדגיש שהאחריות לשמירה המדויקת של התורה מוטלת הן על הציבור והן על כל יחיד באופן אישי.