דברים, פרק י״ג, פסוק י״ג

התורה עוברת לעסוק בחטא עבודה זרה במישור הציבורי של עיר שלמה, המהווה בגידה מוחלטת בברית עם ה' ובייעוד הלאומי. המילים כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע מלמדות שאין חובה לחפש באופן יזום אחר חוטאים, אך אם מגיעה שמועה ברורה או אפילו ראשונית על עבודה זרה, חובה לחקור אותה בקפדנות משום שחטא קולקטיבי כזה הוא תופעה חריגה. הדין חל רק בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ, כלומר בעיר אחת או שתיים שאינן סמוכות זו לזו, ומוגבל רק לערים אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ בתוך גבולות ארץ ישראל. ההדגשה שהעיר מיועדת למגורי קבע, לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם, מוציאה מכלל הדין את ירושלים השייכת לכלל העם וכן את ערי המקלט המשמשות כמפלט זמני. בסיום הפסוק, המילה לֵאמֹֽר אינה ציווי להעביר מסר אלא מתחברת לפסוק הבא ומתארת את מה שהאנשים אומרים, ויש הלומדים ממנה הוראה ללמוד את הפרשה כדי לקבל שכר רוחני גם אם הדין לא ייושם לעולם.