דברים, פרק ל׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם ללכת בדרך ארוכה, ולפתע לגלות שאתם צועדים בכיוון הלא נכון? מה הדבר הראשון שעושים? פשוט עוצרים, מסתובבים ומתחילים לחזור. התורה מגלה לנו סוד מרגש על העתיד של עם ישראל ועל הדרך שלנו חזרה אל ה'. במהלך ההיסטוריה, העם שלנו חווה גם את הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. היו לנו תקופות נפלאות ומוצלחות, אבל היו גם תקופות של קושי וגלות. ההתנסות בשני המצבים האלו נועדה לעזור לנו להתעורר ולהבין שהמצב שלנו אינו מקרי, אלא מכוון אותנו לדרך הנכונה. המילה וְהָיָה מרמזת על שמחה, כי היא מלמדת אותנו שאפילו הקשיים הם חלק מתהליך חיובי של תיקון. כשהעם התפזר בְּכָל הַגּוֹיִם בכל קצוות העולם, זה אולי הרגיש כאילו ה' התרחק מאיתנו, אבל המילה הִדִּיחֲךָ מגלה לנו משהו אחר לגמרי. ה' לא זרק אותנו חלילה. הדחה היא כמו דחיפה עדינה ומבוקרת. ה' כביכול דחף אותנו, אבל המשיך לאחוז בנו, לשמור עלינו וללוות אותנו גם כשאנחנו נמצאים רחוק. כשאנחנו מבינים את ההשגחה הזו, אנחנו מגיעים לשלב של וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. אנחנו מתבוננים במה שקורה, מכניסים את הדברים אל הלב, ומבינים שה' עדיין אוהב אותנו ומצפה לנו. זוהי ההתחלה של התשובה, אותה חרטה פנימית שגורמת לנו, ממש כמו לאותו אדם שטעה בדרך, להסתובב ולשוב באהבה אל ה'.